אגדה על ההגדה, סדר פסח וגם… מוסר השכל

אגדה יהודית ארוכת שנים מספרת על שני חסרי בית שנהגו לקבץ נדבות ביחד. אחד מהקבצנים היה יהודי והשני גוי. כאשר חג הפסח התקרב הציע הקבצן היהודי לחברו הגוי לנסות ביחד איתו להגיע לסדר פסח. בהתחלה הגוי היסס אבל הקבצן היהודי סיפר לו על מאכלים ומתכונים לפסח והצליח לעורר את בלוטות הטעם. הוא הבטיח לו שאם הם יצליחו להיכנס לסדר יהודי אמיתי מובטחת להם ארוחה משובחת לצד הכרות עם מגוון ריטואלים וטקסים מעניינים.

היהודי אמר לגוי שכל מה שצריך כדי להיות מוזמן לארוחת הסדר זה להתלבש כמו יהודי ולסור לבית הכנסת הקרוב. הוא המשיך וסיפר שיהודים נוהגים להזמין לסדר עניים והבטיח שהכול יהיה בסדר.

אחרי ששטח לפניי הגוי את היתרונות – מתכונים לפסח, טקסים מרתקים והכנסת אורחים חמה התרצה הגוי והחליט להיענות בחיוב להצעה של היהודי. ואכן בערב הראשון של פסח הלכו הגוי והיהודי לבית הכנסת כשעליהם בגדים יהודיים, כיפה טלית וכל מה שצריך והם הוזמנו בתוך זמן קצר לארוחת הסדר אצל משפחה יהודית נחמדה. לאחר הסדר קבעו היהודי והגוי להיפגש בגן ציבורי וכך היה.

להפתעת הקבצן היהודי הוא מצא את הגוי כעוס מאוד יורק רשף וכעס. "מה עשית לי?" שאל הגוי. "אתה קורא לסדר הזה ארוחה?", המשיך. "זה היה סיוט, אני עוד אנקום בך בעתיד, תזכור את זה".

מלא בתדהמה שאל היהודי "מה קרה?"

הגוי השיב: "אל תעשה את עצמך נאיבי, כאילו שאתה לא יודע על מה אני מדבר. בוא אני אספר לך מה קרה. כאשר התיישבנו לשולחן הסדר דבר ראשון התחלנו לשתות כוס יין. ואני? אני אוהב יין אבל זה לא ממש בריא לשתות על בטן ריקה. הראש שלי התחיל להסתובב אבל הייתי משוכנע שעוד רגע קט יוצאת ארוחה נהדרת עם כל המתכונים לפסח שסיפרת לי עליהם. הריח שבקע מן המטבח היה משגע, אבל איכשהו מצאתי שכל המסובים לשולחן מנשנשים לקט עלי פטרוזיליה. לאחר מכן כל הסועדים התחילו לדבר, והם דיברו ודיברו והכול בעברית. השתדלתי לחייך כשהם דיברו, הנהנתי בראש וניסיתי להשתתף בטקס כאילו אני מבין מה הם אומרים. בינתיים הראש שלי המשיך להסתובב מכוס היין הראשונה והבטן נדבקה לי לגב מרוב רעב. במקביל הייתי שיכור לגמרי מהריח הנפלא שבקע מן המטבח, אבל הם לא הביאו אותו לשולחן משום מה. במשך שעתיים שלמות האוכל נשאר במטבח!!!! בעוד הם מדברים ומדברים.

ואז בדיוק מה שהייתי צריך – הם הורו על שתייתה של עוד כוס יין. לאחר מכן קמנו, רחצנו את הידיים, התיישבנו שוב ובמקום להביא את כל האוכל שריחו שיגע אותי הם התחילו לאכול מין סוג של רקיק שהם מכנים אותו "מצה". לדבר הזה יש טעם של נייר טואלט ומרקם של נייר שיוף ואת המצה הזו חייבים לאכול ברכינה לצד שמאל, אל תשאל אותי למה ומדוע! תוך זמן קצר התחלתי להשתנק מהמצה, כמעט הקאתי, אני אומר לך. אבל אז לפתע הם נתנו לי לאכול משהו שדומה לחסה, אמרתי לעצמי חסה אני מכיר מה יכול להיות רע? אבל אז לקחתי ביס גדול מהחסה והפה שלי בער, והגרון שלי ממש עלה בלהבות. הסתבר לי מהר מאוד שבתוך החסה הייתה חזרת ושאלתי את עצמי זה מה שאתם אוכלים??!!! אתם פשוט עם של משוגעים. אחרי החזרת אמרתי די. הכרתי תודה על ההזמנה ופשוט עזבתי. לא יכולתי לסבול עוד."

הקבצן היהודי השיב לסיפור של הגוי: "אתה צודק, הייתי צריך לעדכן אותך שאחרי המרור, החריף והיין ממתינה לך ארוחה נפלאה. כל מה שהיית צריך לעשות זה להמתין עוד מספר דקות.

מוסר ההשכל של האגדה הזו על סדר פסח היא שצריך הרבה מאוד סבלנות כדי להיות יהודי!

נכתב בשיתוף עם האורוויל

© 2019 טוב לדעת. All rights reserved.

אתר "טוב לדעת" מכיל טיפים, המלצות, עצות ומדריכים שטוב לדעת ושנכתבו ע"י הגולשים או ע"י מומחים בכל תחום.
חשוב לדעת: המידע המופיע באתר אינו תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע מתאימים במצב שיש צורך בהתייעצות כזו.
כותבים נבחרים: GOODSTUFF