לאחרונה קבע בית-המשפט העליון קביעה שעשויה להשפיע במידה ניכרת על בחירתם של בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין לסיים את המחלוקות ביניהם בדרך של בוררות. עו"ד טל איטקין, מומחית בתחום המשפחה, המעמד האישי והירושה מביאה את פסק הדין ודנה בהשלכותיו.
תפקידו וסמכויותיו של בורר
בוררות הינה דרך חלופית לפנייה לבית המשפט לשם יישוב סכסוכים בין צדדים להליך. מטרתו של הליך הבוררות הינה להביא את הצדדים לפתרון המחלוקת בדרך של הסכמה, ובכך לחסוך התדיינויות ממושכות ויקרות בבית-המשפט. תנאי הכרחי לקיומו של הליך בוררות, הינו כי הצדדים נתנו הסכמתם לכך. ככלל, היקף סמכותו של הבורר נקבע בהסכם שנערך בין הצדדים הלוקחים חלק בהליך הבוררות. במקרים של מחלוקת לגבי סמכותו של הבורר, מובא הנושא להכרעת בית-המשפט.
בשנים האחרונות, נוטים בתי המשפט להרחיב את סמכויות הבורר בסוגיות מסוימות, וזאת מתוך הבנת היתרונות הרבים שבהליך הבוררות ותרומתו להקלת העומס בבתי-המשפט. יחד עם זאת, נראה כי בכל הנוגע להסכמי גירושין בין בני-זוג, סמכותו של הבורר נעצרת על מפתן ההסכם, לאור קביעתו של ביהמ"ש העליון בתקדים שניתן לאחרונה, כי אין בסמכותו של בורר לאשר הסכם ממון או הסכם גירושין, היות והסמכות לאישור ההסכם נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה ולבתי הדין הרבניים בלבד.
על פסק הדין
| בני הזוג, אשר גמרו אומר התגרש, פנו לרב וביקשו ממנו לשמש כבורר בעניינם. לאחר הליך בוררות ממושך, חתמו הצדדים על הסכם גירושין. בחלוף זמן מה, פנתה האישה לבית-המשפט לענייני משפחה בבקשה לביטול ההסכם מחמת פגמים בהליך כריתתו. בין היתר טענה האישה כי ההסכם מקפח אותה ופוגע בזכויותיה. עו"ד טל איטקין מציינת, כי לצד הסכם הגירושין חתמו בני הזוג על שטר בוררות, אשר הסמיך את הרב ששימש כבורר בעניינם של הצדדים להכריע בכל סכסוך שיתגלע ביניהם מבלי שניתן יהיה לערער על החלטתו לשום ערכאה, אזרחית או דתית. |
בית-המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי דחו את תביעותיה של האישה לביטול ההסכם. אלא שהאישה לא אמרה נואש וערערה ברשות לבית המשפט העליון, אשר דן בשאלה האם בסמכותו של בורר ליתן תוקף להסכם ממון חרף ההוראות הקבועות בחוק יחסי ממון (המסמיכות רק את ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבני ליתן תוקף להסכם). בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של האישה והפך את הקערה על פיה.
בית-המשפט העליון קבע, כי תכלית ההוראה המתנה את תוקפו של הסכם הממון באישורו של בית-המשפט היא לוודא כי הצדדים מבינים את ההסכם עליו הם חותמים, את השלכותיו ומשמעויותיו. נקבע, כי בורר אינו בעל סמכות לאשר הסכם ממון בין הצדדים, גם אם הוסמך במסגרת כתב הבוררות להכריע במחלוקות ביניהם על דרך הפשרה. לגישתו של השופט דנציגר שדן בתביעה, הבורר מוסמך לנסח את הסכם הממון ולסייע לצדדים בגיבושו, אך תוקפו של ההסכם טעון את אישורו הסופי של ביהמ"ש או ביה"ד הרבני. הסיבה לקביעה זו הינה, כי חוק הבוררות מכוחו פועלים הבוררים מאפשר לבתי המשפט לאשר פסק בוררות מבלי לבחון אותו לאשורו, מסבירה עו"ד טל איטקין. לפיכך, ישנו חשש שמא הסכמים שיאושרו בפני בוררים ויובאו "להחתמתו" של בית-המשפט, ללא התרשמות מן הצדדים ובחינת הבנתם את ההסכם והשלכותיו. בכך, מתרוקנת מתוכן הוראת הדין הקבועה בחוק יחסי ממון, שעיקרה להבטיח כי הצדדים ערים להשלכות ההסכם ומוכנים לקבלן. משכך נקבע, כי יש להורות על ביטול ההסכם בין הצדדים.
לסיכום, מסבירה עו"ד טל איטקין, החל מעתה ואילך ככל שברצונם של בני-זוג להסדיר את המחלוקות הרכושיות ביניהם באמצעות הליך בוררות, עליהם לזכור ולא לשכוח כי בתום גיבושו של ההסכם יש לפנות בבקשה לאישורו בפני הערכאות המוסמכות, קרי ביה"ד וביהמ"ש, ולא ההסכם יהיה אות מתה וניתן יהיה לבטלו בנקל.