מים בטעמים: איזה טעם יש למים?

מה גורם למים להיות טעימים יותר או פחות? איזה טעם בכלל יש למים, למה הקרח מלוח ולמה לכל הרוחות לכוס מים שעמדה בחוץ תמיד יהיה טעם של כוס מים שעמדה בחוץ?? כל זאת ועוד, בכתבה הבאה

לטעמם של המים יש משמעות רבה עבורנו. בעבר הלא רחוק, וגם באיזורים רבים בעולם בהווה, נאלצים רבים לשתות מים באיכות ירודה או בעלי טעמי לוואי קשים. גם עבור מי שטס לחו"ל, בעיקר למדינות עולם שלישי, מוכר עניין מי השתייה היטב – היכן ניתן לשתות מהברזים והיכן לא הוא עיסוק יום-יומי שלעיתים מצריך אפילו תכנון מראש.

אך מהם מים לא טעימים? הרי מים הם חסרי טעם לחלוטין וכל עוד לא כריתם את כוס המים שלכם מתוך בור, גם חסרי צבע וריח. היום בארצנו מי הברז אומנם טובים לשתייה אך טעמם המשתנה מביא לכך שבבתים רבים מותקן מטהר מים המנטרל טעמי לוואי אלה כמו גם סוגי מתכות שונות, כך ששותי המים בבית כלל לא חושבים על טעם, ריח או צבע. אך בכל זאת, אילו בלוטות טעם כן עובדות בזמן שתיית המים, מדוע למים דוממים או קרח יש טעם שונה ואיך התגברו הפיראטים בעבר הרחוק על העובדה שטעמם של מים חשופים יכולים להפכם לבלתי ראויים לשתייה בסופו של דבר? מיד נגלה.

איזה טעם יש למים?

כפי שכבר נאמר, מים הם חסרי טעם. הם ככל הנראה כאלה כדי שנדע להבדיל בין מים לבין משקאות אחרים, שכן מים הינם חיוניים לבני האדם. יחד עם זאת, חוקרים הצליחו לגלות כי בזמן שתיית מים בלוטות הטעם המופעלות אצלנו הן של הטעם החמוץ. כלומר, בפשטות, ניתן לומר כי בזמן שתיית מים ישנה תחושה של תפלות, חוסר טעם, אך למעשה גם זה סוג של טעם ואת הטעם הזה בדיוק אנו מרגישים בעזרת בלוטות הטעם החמוץ. לא נרחיב על המחקר המעניין בפני עצמו, אך כדי להשאיר טעם על  הלשון, נאמר כי תגלית זו נעשתה בעזרת סידרת מחקרים השילבו עכברים, אמצעים לחסימת טעמי המים ואופטוגנטיקה – שיטה המאפשרת להנדס תאי עצב שיפעלו בתגובה לגירוי מסויים.

מים בטעמים

לעיתים אנו נתקלים במים בעלי טעם כלשהו. אין מדובר על טעם פירותי ומתקתק, אלא יותר בכיוון הלא נעים, מעט מעופש ומריר או חמצמץ. הדבר קורה לרוב כאשר מים נשארים חשופים לאורך זמן ממושך, כמה שעות או לילה, כמו כוס מים שהושארה ליד המיטה. אז ראשית, אין זה אומר שהמים מתקלקלים, אך המגע המתמשך עם האוויר גורם לשינויים קלים במבנה הכימי של המים וזה מה שמשנה את טעמם למעט חמצמץ. תופעה זו אינה מסוכנת אך בפירוש גם אינה נעימה, במיוחד לכאלה הרגישים לטעמי מים מורגשים.

לפיראטים של לפני כמה מאות שנים היתה בעיה דומה. ראשית, הם לא יכלו לחפש בגוגל אחר מטהר מים מומלץ להתקנה על ספינתם הרעועה ושנית, לעיתים היה קושי באחסון כמויות גדולות של מים בתנאים סטריליים לאורך זמן. לכן, לאחר תקופה מסויימת בים, המים אותם לקחו למסעם כבר היו לא ראויים לשתייה. מצד שני, בחוכמתם, אך כנראה שלא כל כך בפיכחותם, הבינו כי אותם תהליכים אינם קורים בבירה או ברום. לכן, כשנגמרו המים או שהיו לא ראויים לשתייה, עברו לבירה. כשזו נגמרה, חגגו על הרום. זאת הסיבה שלראות מלח שיכור היה מראה רגיל לחלוטין באותן תקופות. מסתבר שהם עשו זאת כדי לשרוד.

אבל למה הקרח מלוח?

בשיאו של הצמא, בחום שמזכיר חיבוק של מדורה, פתחת בקבוק קפוא של מים רק כי לגלות שבמגעו עם לשונך בעצם ליקקת עכשיו את אגן הים תיכון. למה זה קורה? הרי שמת שם מים טובים. ובכן, תהליך הקפיאה של המים לא קורה בן-רגע, אלא בתהליך בו שכבה אחר שכבה של מים מסדרות את המבנה המולקלורי שלהן לכזה של קרח. בזמן זה, מתרחש תהליך הנקרא דחיית התמלחות, בו למעשה המינרלים הנמצאים במים נדחקים אט אט החוצה מן הנוזל ולעיתים מצטברות להן דווקא בנקודה הקריטית של פיית הבקבוק. אגב, ככל שהתהליך יהיה איטי יותר, כך יותר מלחים יופרשו מן המים, מה שלא יקרה בהקפאת מים בעזרת חנקן נוזלי, למשל.

מים הם אלה הנותנים לנו חיים. במשך שנים עשה האדם מאמצים כבירים בכדי לשנע מים ממקום למקום כדי שיאפשרו לו חיים. גם היום, מאמצים טכנולוגיים רבים נעשים כדי לשמר את יכולתנו ליהנות ממים טהורים וזכים. עוד סיבה לנצל את המאמץ הזה ולשתות לפחות 10 כוסות מים ביום ואפילו יותר בקיץ. אין בריאות כמו במים.