מכירת חמץ

חמץ הוא אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון) שבא במגע עם מים ושהה מעל 18 דקות ללא לישה. שהות זו הופכת אותו לחמץ הנאסר בכמה צורות: באכילה, כפי שנאמר: "שבעת ימים מצות תאכלו…כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות יב, טו), בראיה, כפי שנאמר: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות יב, יט), בשימוש ואפילו בהנאה(למשל במקרה בו אנו מאכילים בו בע"ח), כפי שנאמר: "ולא יאכל חמץ".

מה נחשב לחמץ גמור?

לחמץ גמור נחשבים מאכלים המכילים אחד מחמשת מיני דגן, כגון: מאפים למיניהם, שקדי מרק, וופלים, קוואקר, גרנולה, עוגות ועוד. במאכלים אחרים יש חשש חמץ ואותם ראוי למכור, כגון: תרופות מסוימות, תמציות וניל ורום, פודינג, סולת, חומץ ועוד.

כדי שאדם לא יכשל באיסור חמץ, באו חכמים וקבעו שיש למכרו לנוכרי. במידה ועבר חג הפסח והחמץ נשאר ברשות היהודי, חמץ זה נאסר באכילה ובהנאה.

כיצד מתבצעת מכירת חמץ?

מכירת חמץ הפכה לחלק בלתי נפרד מהכנות לחג הפסח. על פי ההלכה היהודית, אסור להשתמש בחמץ בפסח ויש לבער אותו מן הבית. במכירת החמץ, החמץ שנשאר בבית נמכר לגוי והוא עובר לרשותו. האיסור ההלכתי של חמץ בפסח הוא בראיית חמץ של ישראל ולא של גוי, או כפי שאומרת הגמרא במסכת פסחים: "שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של נוכרי ושל הפקר".

מכירת חמץ בישראל נעשית ע"י הרבנות המקומית המוכרת את החמץ לנוכרי לכל ימי הפסח. הנוכרי יכול להשתמש בחמץ והוא עובר לרשותו, אך הוא מתחייב לשוב ולמכרו לבעליו בתום ימי הפסח. ניתן לבצע את המכירה באמצעות חתימה על כתב ההרשאה הנמצא בידי הרב המקומי או באמצעות אתרי האינטרנט המציעים לעשות זאת אונליין. את החמץ שמשאירים בבית מרכזים במקום סגור, כגון ארון או מגירה ועליו מדביקים פתק "חמץ". אין לגעת במקומות בהם יש חמץ בכל ימות הפסח.

מוצרים שאינם חמץ גמור

עפ"י ההלכה היהודית, לא רק החמץ עצמו מתחייב במכירה, אלא גם כל מאכל שהתערב בו חמץ. להלן כמה דוגמאות למאכלים שעשויים להתערב עם חמץ: בירה, וויסקי, תחליפי תה וקפה, אבקות פלאפל, פצפוצי אורז ומוצרים נוספים שיש חשש שמכילים חמץ. מוצרים שאין צורך למכרם, כיוון שלא מכילים חמץ גמור, יש להניח במקום מוצנע, כדי שלא יתבלבלו ויאכלו מהם בפסח.