לפני אימוץ מערכת השמש המערבית, סין השתמשה באופן בלעדי בלוח שנה ירחי בקביעת זמני השתילה, הקציר ואירועי החגים והמועדים שלה. למרות שהיום אנשים בסין משתמשים בלוח השנה המערבי לעניינים המעשיים ביותר בחיי היום-יום, המערכת הישנה עדיין משמשת כבסיס לקביעת תאריכי החגים חגים העונתיים. דו-קיום זה של שתי מערכות לוח שנה מקובל זמן רב על ידי תושבי סין כמו שמקובל אצלינו להשתמש בלוח העברי המסורתי לצד הלוח הלועזי (גריגוריאני).
חודש ירחי נקבע על ידי התקופה הנדרשת כדי שהירח ישלים את המחזור המלא שלו של 29 וחצי ימים בהם הוא סובב סביב כדור הארץ, סטנדרט שהופך את שנת הירח לקצרה ב-11 ימים מלאים ממקבילתה הסולארית. הבדל זה מתאזן כל 19 שנים על ידי תוספת של שבעה חודשי ירח. 12 חודשי הירח מחולקים ל-24 דיוויזיות סולאריות המתייחדות לארבע עונות וזמנים של חום וקור, כולן נושאות קשר קרוב למחזור השנתי של עבודה חקלאית.
לוח השנה הסיני, כמו העברי, הוא לוח שנה סולארי/ירחי משולב, שבו הוא שואף ששנותיו ייחשפו לשנה הטרופית וחודשיו חופפים לחודשים הסינודים. אין זה מפתיע שכמה קווי דמיון קיימים בין לוח השנה הסיני ללוח השנה העברי: לשנה רגילה יש 12 חודשים, לשנה מעוברת יש 13 חודשים. בשנה רגילה יש 353, 354, או 355 ימים, בשנה מעוברת 383, 384 או 385 ימים. כאשר קובעים איך נראית שנה סינית, צריך לבצע מספר חישובים אסטרונומיים:
ראש חודש בלוח הסיני נקבע בירחים החדשים. ירח חדש הוא הירח השחור לחלוטין (כלומר, כאשר הירח מאחורי השמש), לא הסהר הנראה הראשון בשימוש בלוחות השנה האסלאמיים והעברים. התאריך של ירח חדש הוא היום הראשון של חודש חדש.