קראתי פה שכמה חבר'ה כתבו על זה שספרים זה מדיום "פאסה". הרשו לי לתרום את השנקל שלי לעניין. ואני אתחיל מהגדול לקטן:
- האנושות תמיד תצטרך סיפורים. איפה שיש אדם – יהיו סיפורים. סיפורים הם הדרך בה האדם לוקח מכלול של אירועים, לרוב אקראיים, ועובד על עצמו שיש סדר לדברים. האמת היא שהמציאות שלנו היא כאוטית, והשליטה שלנו עליה לא-גדולה-במיוחד. אבל כשיש מספר לסיפור, התחושה היא שיש מחזאי-למחזה, ושהכל יסתיים בטוב. תאגידים ישלמו הון למספרי-סיפורים (המכונים – "פרסומאים") כדי שיתנו רוח למוצריהם הדוממים. פוליטיקאים ישלמו הון למספרי-סיפורים (המכונים- "יועצי תקשורת") כדי שיתנו נופך אנושי לאינטרסים הצרים שלהם. כך זה היה מימי התנ"ך (שגם הוא סיפור, אגב) וכך זה יהיה תמיד.
- זה נכון שאולי המדיום של הספר יפחת או אפילו ייעלם. אבל ספר הוא לאו דווקא סיפור, וסיפור הוא לאו דווקא ספר. קרוא-וכתוב היא מיומנות שניתנה להמונים רק לא מזמן (לפני 300 שנה, בערך). לפני כן, סיפורים נמכרו להמונים באופנים שונים ואחרים. האם אנחנו בסופו של עידן הספרים? אולי, אבל מספרי-סיפורים מכרו את מרכולתם הרבה לפני (אפילו אם בדמות נביאים, אנשי האליטה הדתית או הפיאודלית), וימשיכו לעשות זאת הרבה אחרי (אפילו אם בדמות של תסריטאי נטפליקס, סופרי קינדל, או קרייני ספרי-שמע).
- לדעת לספר סיפור היא תכונה הכרחית עבור סופר מצליח – אך לא מספיקה. כל סופר מצליח צריך להיות בעל מספר תכונות מתבקשות, כמו למשל היכולת לשתף פעולה, כישורים חברתיים ובעיקר דחף אינסופי לפרסם ולהביא ערך לקהל קוראיו. התכונות האלו הן תכונות המאפיינות אנשי עסקים יותר מאשר סופרים, וזה מה שידחוף את הסופרים ממדפי הספריות אל הטכנולוגיות הבאות אותן יצרכו.
לסיכום אני יכול להגיד שזה נכון שספרים, כפי שאנחנו מכירים אותם היום, הן כלי שילך וייעלם בשנים הקרובות. יחד עם זאת, אסור לשכוח שמהמצאת הכתב ועד לפני 300 שנים, ספרים היו רק אמצעי אחסון מידע שהיה ברשות האקדמיה, הכנסייה, והאליטה הגבוהה ביותר, והרבים צרכו את סיפוריהם בעיקר מהרחוב. צריך להשלים עם העובדה שאנשים ימשיכו לצרוך סיפורים, אפילו אם לא מספרים בעלי כריכה קשה ו-300 עמודים. זה בסדר, זו המציאות – והיא דינמית ומופלאה.
כמו שספרים הם עולם הולך ונעלם, אך מתחלף על ידי טכנולוגיות אחרות מרגשות לא פחות – כך גם עולם שיווק הספרים. אם עבר מבקרי הספרות היו חרוצי הגורלות, היום יש לחשוב פחות על המילה הכתובה כזו הקובעת – ויותר על המילה המושמעת. זו הסיבה שבגללה אני מאוד מאמין בפודקאסט שלי, "הפרק הראשון – הסכת הספרים העברי" (perek.co.il), וחושב שבטווח הרחוק – הרבה מאזינים ימצאו בו ערך ויפנו מזמנם כדי לצרוך דרכו תוכן ספרותי.
טור הדעה באדיבות: תמיר מנדובסקי