מים הם נוזל החיים, אבל מה לגבי הצינורות שמובילים אותם?

פעם בכמה שנים אנחנו מטרידים את עצמנו בסוגיית המים בארץ – מה מצב המים שאנו שותים והאם צריך לעשות שינוי למען הבריאות שלנו? מים מסוננים או שישיות על הגב?  ובכלל – איפה בארץ לא כדאי לשתות מהברז? יצאנו לחקור

כל שזה נוגע לשאלות החשובות הללו – נראה שהדעות והגישות שונות במקרה הטוב וחלוקות במקרה הפחות טוב. עובדה – שרת בריאות אחת הוציאה את הפלואור מהמים שלנו, למען בריאות הציבור, ושר בריאות אחר החזיר את הפלואור למי הברזים שלנו – גם כן למען בריאות הציבור. למרות שהמים עומדים בתקן שהציב משרד הבריאות, נראה שעדיין כל העניין שנוי במחלוקת. נכון שהתקן בסדר, אך אולי בכל זאת כדאי לחשוב על אופציה אחרת? להרתיח מים מהקומקום? מים מסוננים מהמיני בר? אולי בקבוקים?

ישנן דרכים לטיהור המים אולם נדרשת לכך השקעה גדולה ומאמץ. ניתן למשל לאגור מי גשמים ולהחדיר למי התהום, אפשר לטפל בשפכים בצורה מושכלת כך שלא יזהמו את המאגרים ועוד. כאמור דורש השקעה. אך גם למשפחות ומשקי בית ללא גישה למאגר מי גשמים או מי תהום, יש פתרון זמין ונפוץ ביותר – שימוש בבר מים היושב על השיש ומספק סינון קפדני של מי השתייה.

 

כוס המים שלנו

יש לציין, שיחסית למקומות רבים בעולם, איכות מי השתייה בישראל די טובה. רוב המערכות העירוניות בארץ, אם כי לא כולן, עוברות שדרוג מפעם לפעם ומצבן יחסית לא רע. אולם ישנם פרמטרים נוספים שעלולים לפגוע באיכות המים, כמו למשל צמידות לצינורות ניקוז או צינורות ביוב. זיהום כוס המים שלנו יכול לנבוע גם מצנרת ביתית ישנה שסופגת בקטריות מעל התקן ועוד כל מיני חומרים לא רצויים. זיהום יכול לנבוע מהדרך הארוכה שעושים המים עד לברז וזיהום יכול להיות גם  במאגרים של מי התהום התת-קרקעיים. מאגרים שהזדהמו במשך עשרות שנים בתהליך איטי ומתמשך מחומרי הדברה  חקלאיים, מפסולת של תעשיות, ביוב עירוני ועוד מזהמים, שהתנחלו להם באין מפריע במקורות המים ופגעו באיכות המים.

מי הברז שלנו עומדים בדרישות משרד הבריאות, זה נכון. אלא שבדרכם הארוכה לכוס הרוויה שלנו, אוספים המים חלקיקים לא קרואים כמו חול או חלודה. זו אותה חוויה מרתיעה שאנחנו פוגשים כשפותחים את הברז לאחר הפסקת מים. או אז פורצים אלינו המים העכורים במלוא הדרם, ואז מתעוררת אצלנו המחשבה, מה לעזאזל מתרחש שם בתוך הצנרת, ומה יהיה עם איכות מי השתייה ואיכות מי הבישול.

 

ברזיות ובקטריות – הכל בידיים

כל אחד מכיר ברזייה, בפארק בחצר בית הספר בגן הילדים. מי לא מכיר את ההסתערות הזו של הילדים לכיוון הברזייה עם הישמע הצלצול. אלא שבדיקה שנעשתה לפני שנים הוכיחה שזיהום בקטריאלי מצטבר ומצטבר בהן, כתוצאה ממגע ידיים. אפשר היה אחרת, אפשר להפחית את המזהם והבקטריות באופן משמעותי, לו רק מישהו היה מחטא את פיות הברזים באופן קבוע.

 

אפשר להציע לך משהו לשתות? לא בטוח שכדאי

כשניסינו לברר היכן לא כדאי לנו לשתות מי ברז, פעם אחת גילינו שכדאי להתרחק מאזורים עם צפיפות אוכלוסייה ופחות מפותחים, ופעם אחרת גילנו שגם באזור הצפוף של גוש דן, הפילטרים בברזים לא יכולים לתת מענה ויש סיכוי גבוה למזהמים.

לא פלא שהנטייה בקרב הציבור לחפש תחליפים. להעדיף מים מסוננים או מים מינרליים על פני מי ברז. שני הסוגים אינם מכילים כלור. מים מינרליים בבקבוק נבדקו לטובה, אולם אין לדעת את משך השהות של המים באריזת הפלסטיק ואיזו השפעה יש לאריזת הפלסטיק על המים. ואם כבר נגענו נציין שארגוני איכות סביבה נזעקים פעם אחת אל מול כמויות הפלסטיק של בקבוקי המים ופעם נוספת אל מול דלדול מקורות המים הטבעיים עקב שאיבת המים המינרליים.

במחקר ובמדע יש ניסיונות למצוא פתרונות כימיים-הנדסיים לנושא המים ואפילו לפתח טכנולוגיות שיצליחו לפרק ולהרחיק מזהמים. מה שברור הוא שמשרדי הממשלה חייבים לקחת אחריות ולהתאגד לשמירה על  המים, שהם מקור חיים לחי ולצומח. רק טיפול מערכתי באמצעות חקיקה ואכיפה ירחיק אולי את הזוהמה ממשק המים. ועד אז, רדו למעיין הקרוב ושתו רק מים.