כל הסיבות לאחת התופעות המציקות ביותר – דלקת בדרכי השתן

דלקות חוזרות בדרכי השתן גורמות במקרה הטוב לשיבוש השגרה ותחושה עמוקה של חוסר נוחות, ובמקרה הרע לאשפוז. הנה הסיבות והדרכים להימנע ממנה, כמו שאומרים, מניסיון

את אחת הדלקות הכי שכיחות שיש בעולם, דלקת בדרכי השתן (Urinary Tract Infection), אפשר למנוע בקלות רבה – כל עוד יודעים ממה להימנע ועל מה להקפיד. דלקת בדרכי השתן היא המונח הנפוץ לזיהום בכל אחד מחלקי מערכת השתן: הכליות, שלפוחית השתן והשופכה. מרבית הזיהומים מתרשים בדרכי השתן התחתונות – השלפוחית והשופכה. כשהזיהום נמצא בדרכי השתן העליונות הוא מכונה פיאלונפריטיס (דלקת אגן הכליות), ובמערכות התחתונות ציסטיטיס.

זיהום זה נחשב שכיח, בעיקר בקרב נשים, ומחקרים רבים שנערכו בתחום העלו שכ-20%-30% מהנשים סבלו מהמחלה לפחות פעם אחת במהלך חייהם. על פי הערכות נפוצות בעולם הרפואה כ-80%-90% מהנשים צפויות לחוות זאת לפחות פעם אחת. גם ילדים עד גיל 5 נחשבים פגיעים למחלה, אם כי באחוזים נמוכים יותר: בקרב בנות בשיעור של 3%-5% ובקרב בנים בשיעור של 1% בלבד, כשמרבית המקרים מתרחשים בשנה הראשונה לחייהם ונפוצה יותר בקרב בנים שלא עברו מילה.

איך זה קורה?

יש כמה דרכים בהן מתפתחת דלקת בדרכי השתן, הנפוצה שבהם היא מעבר של חיידקים מאזור פי הטבעת לפתח השופכה והיא גם הכי קלה למניעה: כל מה שעליכם לעשות הוא לנגב את הישבן מכיוון פי הטבעת החוצה – ולא לכיוון הנרתיק או פתח השופכה. גם קיום יחסי מין עלול להחדיר חיידקים לא רצויים, בעיקר במעבר מיידי מיחסי מין אנאליים לווגינליים. גברים המקיימים יחסי מין אנאלים מגבירים את הסיכוי לחשיפה לחיידקים, כיוון שגם בהם ישנו סיכוי למגע ישיר בין פתח השופכה לחיידקים המתגוררים במעיים.

גם תקופת ההיריון וגיל המעבר אצל  נשים נחשבות  לתקופה ברמת סיכון גבוהה יותר, כיוון שהשינויים ההורמונליים מובילים בתורם לחוסר איזון חיידקי. גם שימוש בקוטלי זרע מעודד את התופעה הלא רצויה, כיוון שהם פוגעים בחיידקים הטובים השוכנים בנרתיק הנשי, ומונעים מהם לבצע את תפקידם.

למה יש לשים לב?

יש כמה תסמינים ברורים למדי שיכולים להצביע על תחילתה של דלקת בדרכי השתן, ובמקרה הזה אין הבדל בין המינים. הסימן הראשון שצריך להדליק נורה אדומה הוא תחושת צריבה בעת מתן שתן, בעיקר אם זו כרוכה גם בדחף תכוף ללכת לשירותים כדי לעשות להשתין, ובמקום תחושת הקלה על ריקון השלפוחית המלאה מתברר שכל מה שיצא לכם הוא כמה טיפות.
גם צבעו של השתן יכול להעיד על כך שמשהו לא עובד כמו שצריך והגוונים המועדים לפורענות הם צבע עמום או עכור, חום או אדום – אם כי האחרון גם יכול להיות כתוצאה מזה שאכלתם הרבה סלק או פירות יער בגוונים דומים. ככל שצבעו הצהוב של השתן נוטה יותר לשקוף סימן שהכליות עדיין שולטות בנפח וריכוז השתן ומבצעות את סינון הפסולת כהלכה.

סימנים נוספים שיש לשים לב אליהם הם כאב או לחץ בגב ובבטן התחתונה, עייפות כללית כמו גם חום וצמרמורת. אם אחד או כמה מהסימפטומים מופיעים אצלכם, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לגשת לרופא ולבקש לבצע בדיקת תרבית שתן ובדיקת שתן כללית, אלו יקבעו האם ישנם חיידקים ומאיזה סוג.

איך אפשר למנוע את זה?

למזלנו, יש לדלקת בדרכי השתן טיפול מונע כך שהיא אינה גזרת גורל. הדבר הראשון שיש להקפיד עליו הוא שתיה מרובה של מים וחשוב גם לא להתאפק וללכת לשירותים כשצריך. כשאתן מסיימות את הביקור הקצר בשירותים, הקפידו לנגב מכיוון קידמת הגוף לאחור, וכשאתן ואתם מסיימים ביקור שכולל פעולת מעיים – מומלץ לרחוץ את האזור עם מים וסבון. גם שתיית מיץ חמוציות, המכילות כ-90% מים, חומצות שונות, סוכרים וגם נוגד חמצון חזק המכונה פרואנטוציאנידין נחשבים כמסייעים. יש רופאי נשים שגם ממליצים על נטילת כמוסות חמוציות באופן שוטף.

טיפול תרופתי בדלקת

מרבית אנשי המקצוע שתיוועצו עימם יציעו לכם טיפול אנטיביוטי כנגד הדלקת ובמקרה הצורך גם תרופות להקלה בתחושת הצרבת. אם הגעתם לנקודה הזו, חשוב להקפיד לשתות הרבה מים בתקופת הטיפול. במידה ואתם נמצאים בלימבו של דלקות וזיהומים חוזרים עם חום גבוה, כדאי לפנות לייעוץ אצל אורולוג.

לנשים הסובלות מדלקות בתקופת ההריון או גיל המעבר מומלץ גם להשתמש בפרוביוטיקה. חיידקים פרוביוטיים (פרו- למען, ביוטיקה- חיים מיוונית) נחשבים ידידותיים ומסייעים לשמירה על המעי הגס. חשוב להקפיד להשלים את הטיפול התרופתי כפי שהורה לכם הרופא, במידה והזיהום יתפשט אתם עלולים למצוא עצמכם מאושפזים לטובת עירוי תוך-ורידי.

אם לגמתם לפחות כוס מים אחת תוך כדי הקריאה, כנראה שהבנתם את השורה התחתונה: ניתן למנוע דלקת בדרכי השתן בלי לעשות שום דבר יוצא מגדר הרגיל.