לא פעם אנחנו שומעים על משלחות של מטפסי הרים אשר יוצאים לטפס על הר כזה או אחר. זה לא דבר חדש, טיפוס הרים היה מאז ומעולם עניין שמשך את האנושות. בעבר זה נועד לגלות מקומות רחוקים שאיש לא ביקר ולא היה בהם, לאחר מכן זה הפך להיות אטרקציה ואתגר אשר אנשים רבים רצו לעמוד בו, בדיוק כמו שהם מבקשים לעמוד באתגרים רבים אחרים.
אחד ההרים שמושכים אליו מגוון רחב של משלחות טיפוס מכל העולם הוא קילימנג'רו. ההר שהיה מושא ללא מעט סרטים וספרים, ההר אשר נחשב לגבוה ביותר באפריקה ומתנשא לגובה של 5895 מטר, ונמצא על הגבול שבין טנזניה לקניה, נחשב לאחד האטרקציות והאתגרים המובילים בקרב מטפסי הרים בכל העולם.
תפסיקו לחפש, תתחילו לטפס – קראו על תוכנית המשלחות לקילימנג'רו
הסיבה שכל כך הרבה מטפסים נמשכים אליו היא, שמדובר בהר בעל אפיונים ייחודים, הן מבחינת הגובה, אך גם מבחינת הנופים מסביב, סוג המסלול וכן אופי האנשים שפוגשים בדרך. מן הסתם, עצם זה שמדובר בהר אשר נמצא באפריקה מושך אליו לא מעט מערביים שמעוניינים לראות כיצד זה לטפס על הר ביבשת השחורה, כיצד אפשר לעמוד באתגר הזה. צריך לומר, שמדובר במקום מסודר ומאורגן ורק משלחות טיפוס מקצועיות יכולות לטפס עליו.
מי שרוצה להצטרף, חייב למצוא משלחות שכאלה, בין אם מדובר בקבוצות ספציפיות של מטפסי הרים מקצועיים ובין אם מדובר במשלחות של מטיילים אשר יוצאים בטיולים מאורגנים ובמסגרת הטיול גם נכלל טיפוס על ההר באופן מלא או חלקי.
הטיפוס במסגרת קבוצה הוא חשוב, הן בשביל שיהיה ניתן להשלים אותו באופן מלא והן בשביל שיהיה ניתן לשמור על המטפסים מכל היבט שהוא. בדיוק כמו שלא נהוג לצלול לבד או לצאת למסע אופניים לבד, כך גם לא נהוג לטפס על הרים לבד. זה יכול להיות מאוד בעייתי, אם חס וחלילה נתקעים על ההר ואין מי שיעניק עזרה או יזעיק גורם חיצוני שיעזור, בין אם נאלצים להתמודד עם תנאי מזג אוויר לא נוחים ובין עם כל סיבה אחרת שיכולה להשפיע על הטיפוס.