המושג פוביה הוא מושג נפוץ ומוכר. פוביות ספציפיות כלומר פחד מדבר מסוים, אירוע או מקום מוכרות מאוד בציבור הרחב. אחת מן הפוביות הספציפיות הנפוצות והמוכרות ביותר היא האגורפוביה. משמעות המילה ביוונית היא: "פחד מכיכר השוק" ואכן, בעבר נטו לחשוב כי אגורפוביה מגיעה מפחד ממקומות פתוחים או הומי אדם, אולם מדובר על הגדרה כללית מאוד ולא מדויקת. ההגדרה המדויקת לאגורפוביה היא פחד ממקומות שמהם יקשה על האדם הסובל ממנה להימלט מהם או לקבל עזרה ועל כן, אנשים הסובלים ממנה יחששו ממקומות הומי אדם שמהם קשה להם לצאת, מנסיעה בתחבורה ציבורית, משהייה במקומות סגורים שיש בהם אנשים רבים ועוד.
לעיתים קרובות האגורפוביה באה לידי ביטוי בהתקפי פאניקה ובחשש מפני התקף נוסף שיתרחש במקום שבו האדם לא יוכל לקבל עזרה. לעיתים היא נוצרת מחששות אחרים כגון: אדם שחושש ללקות בליבו או אדם שחושש ממצבי חירום דומים כאשר הוא מצוי במקום שבו קשה לקבל טיפול רפואי. חשוב לדעת כי מבין הפוביות הספציפיות אגורפוביה נחשבת לזו שמגבילה את האדם יוצר מכל. לעיתים אדם הסובל ממנה יחוש בטוח רק בתוך הבית שלו ויחשוש מפני יציאה לכל מקום אחר. אדם כזה יכול להרגיש בטוח רק עם אנשים שמוכרים לו.
תסמינים לאגורפוביה
הנה כמה תסמינים לאגורפוביה:
ראשית כל, האדם הסובל ממנה יחוש פחד או חרדה בשניים עד חמישה מקרים אפשריים שהם: נסיעה בתחבורה ציבורית, הימצאות במקומות סגורים שיש בהם מקומות נוספים, הימצאות במקומות פתוחים כגון: גשרים, חניונים, שווקים ועוד, שהייה בתוך קהל או עמידה בתור והימצאות מחוץ לבית לבד בלי אנשים מוכרים.
אדם הסובל מאגורפוביה ימנע ממצבים שמהווים טריגר לפחד או לחרדה שלו וזאת בשל החשש ששהייה במקומות שמפחידים אותו תמנע ממנו אפשרות לקבל עזרה במקרים של התקף פאניקה או סכנה כלשהי אדם הסובל מאגורפוביה יסבול כמעט תמיד מפחד או חרדה במקומות שמהווים טריגר עבורו ההימנעות של הסובל מאגורפוביה תהיה פעילה, כלומר, הוא יהיה זקוק לבן לוויה בכדי להסתדר בחוץ או שהוא יסבול מחרדה אינטנסיבית, הוא יחווה פחד או חרדה בצורה לא פרופורציונאלית לסכנה האמיתית אשר קיימת במצבים השונים.
הפחדים או ההימנעות של האדם ממצבי הטריגר ימשכו במשך תקופה של לפחות שישה חודשים או יותר מכך בצורה עקבית. החרדה וההימנעות יצרו מצוקה משמעותית לאדם, פגיעה בתפקוד החברתי, בתפקוד התעסוקתי או בתפקוד משמעותי אחר.
דרכי טיפול לאגורפוביה
אגורפוביה היא אמנם מההפרעות המגבילות ביותר אך הטיפול בה נחשב לפשוט באופן יחסי. לרוב מטפלים בה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי כאשר במהלך הטיפול האדם לומד לזהות את התפיסות השגויות שקיימות אצלו לגבי התקפי פאניקה או לגבי החששות הספציפיים שמהם הוא סובל ובהמשך, ילמד לווסת את התפיסות הללו ולנטרל אותן. במקביל הוא ילמד כיצד להרגיע את עצמו באמצעות טכניקות שונות. בנוסף לכך במהלך הטיפול המדובר הוא ייחשף באופן הדרגתי לגירויים שמעוררים אצלו עד הפוביה עד שינטרל אותה. לעיתים יהיה צורך בשילוב של טיפול תרופתי וזאת בכדי להקל על המטופל להתמודד עם הטיפול הנפשי. לרוב הטיפול התרופתי יהיה בתרופות נוגדות דיכאון או חרדה.